תלתל החזה שלך על רצפת חדר האמבט, יצר את הספרה אפס.

מונח ככה בקצה המרצפת למרגלותיי, כתם כהה מציק למבט על גבי רקע בהיר וקר.

הכנסתי לפריים הזה את קצה כף הרגל שלי; בוהן חיוורת מגששת לקראת, משתעשעת, מפלרטטת עם המחשבות של עצמה.

מעניין כמה זמן אתה כבר ככה, שוכב שם. איך הגעת עד לפרטיות שלי שוב, כמעט בטעות.

תלתל מטלטל, אבל אני כבר יכולה לנשוף עליך בלי לבקש משאלה.

מחליטה להחזיר אותך לגוף שלישי, נסתר.

הרמתי אותו עם נייר טואלט, השלכתי לאסלה והורדתי את המים.